משתפת אתכם בסיפורים אישיים, בחוויות ותחושות שלי.
יש ארגונים שכמעט אין בהם עובדים מגוונים.
הייתי שם… לי זה היה מוזר.
להיות האתיופית היחידה בין כל העובדים, לא ציינו שם אירועים/חגים מיוחדים. לא ידעו למה אני זקוקה מבחינת צורך אישי או דברים שביקשתי/רציתי שהיו עניין תרבותי. ולא באמת הבינו את מאפייני העדה.
חלקם שאלו אותי בראיון עבודה שאלות כמו כמה זמן אני בארץ? ואם ראו/קראו כתבה על העדה אז שאלו אם זה באמת ככה. כאילו זה באמת רלוונטי לתפקיד אליו ניגשתי.
אחרים פשוט ראו בי משהו אחר, איך אני יודעת? כי אחרי שכבר התחלתי לעבוד מישהו שאל אם אני המנקה של המשרד ולא האמין שאני עובדת שם. אחר כך הוא גמגם משהו ולא התייחסתי לזה. בפעם אחרת, בתקופת ההפגנות הגדולות שעשו יוצאי אתיופיה אף שמעתי עובדים שהיו במרחק קצר ממני אומרים “האתיופים האלה” ואז קלטו שאני שם ושתקו. כי מבחינתם כנראה כל האתיופים אותו דבר ועשו הכללה שלא רלוונטית ובעיניי מאוד גזענית.
כן, זה הזוי ולא נתפס בזמנים אלה… במקום אחר, לא הבינו איך הגעתי לתפקיד שאני נמצאת בו וככל שהגיוון במקומות העבודה תפס בשנים האחרונות חשבו שאני על תקן הגיוון כי מישהו צריך למלא את המשבצת הזאת ולא חלילה כי אני שם בדיוק כמו כולם והרווחתי את מקומי בדיוק באותו תהליך גיוס כמוהם ונבחרתי לתפקיד בזכות ולא בחסד.
למה אני משתפת? כי זה פשוט כואב שאנחנו עדיין ככה.

אני לא אומרת שכולם כאלה, חלילה. כי יש אנשים שלא שופטים ורואים בך משהו שונה אלא בוחנים אותך על פי הניסיון המקצועי שלך וכן מקבלים אותך באהבה כמו הארגון בו אני עובדת כיום ועוד מקומות בהם עבדתי בעבר. יש לי חברים מדהימים סביבי ממקומות העבודה הקודמים והמקום הנוכחי.
חייבת לציין שהיום אחרי כמה שנים, אין בי כעס או עלבון כלפי אותם אנשים אלא עצבות כי אני רוצה להאמין שהם פשוט לא ידעו אחרת או לא הכירו/נחשפו מספיק לנושא הגיוון.

אז איך גורמים לארגון/לאנשים לפרוץ את המחסום הזה?
נכיר אנשים מגוונים בין אם בעבודה או במקומות אחרים. נשאל, ניפתח וננסה להבין מאיפה באו ומה יעשה להם טוב כדי להיקלט.

המסר שלי:
בואו נהיה כולנו קשובים, פתוחים ולא שיפוטיים. ניפתח לקבוצות שונות. ננסה ליצור/ליזום איתם שיחה מעמיקה (אבל על אמת ומהלב)
האמינו לי, העולם שלנו רק יתרחב ויגדל, פתאום נראה את הדברים אחרת, לא נבין איך לא עשינו זאת קודם כי חשבנו משהו אחר לגמרי. פתאום נראה שאנחנו מתייעצים גם איתם, מדברים איתם שוב ושוב… כי זה יעניין ויסקרן אותנו.

אומרת את כל זה מניסיון כי בשנים האחרונות נחשפתי לאוכלוסיות נוספות מגוונות. במסגרת העבודה שלי, אני גם אחראית על תחום הגיוון בגיוס, זה היה מעשיר, מעניין מאוד וניפץ לי מיתוסים וסטיגמות.
פתאום אני זו שמתקשרת לשאול ולהתייעץ בכל מיני נושאים הקשורים לעבודה ואני מתאהבת בהם כל פעם מחדש.
והאמת, כשהם מספרים לי סיפורים על מקומות עבודה או ראיונות שחוו אני מזדהה איתם מאוד כי יש לנו הרבה מהמשותף 🙂

לגבי מה משותף לאוכלוסיות מגוונות אכתוב בבלוג נפרד, מגובה במחקרים וגם מה כדאי לארגון לעשות כדי ליצור עובדים מגוונים

מוזמנים לכתוב מה חשבתם ואו אם אתם מכירים אנשים מגוונים. מה הם מספרים על נושא זה. או סתם לשתף בתחושות שלכם לגבי הבלוג הזה.