הפעם אני רוצה לשתף על נושא שנמצא בשיח ומדובר הרבה לאחרונה. על חשיבות הגיוון ועל ההבנה העמוקה של התרבות / קבוצה, בעיקר שמדובר על חינוך ילדנו.

בשיחה עם חברה טובה (יועצת בביה”ס במקצועה) , שוחחנו עמוקות על ‘הבנת התרבות ממנה מגיע התלמיד’

היא שיתפה במקרה שקרה לה עם תלמיד יוצא אתיופיה שקיבל ציון נמוך במבחן. התלמיד לא הסתכל לה בעיניים ולדבריה היה נראה מפוחד כשפנו אליו (וכך התנהג עם הצוות בביה”ס). הם חשבו שהוא מפחד להראות להורים שלו את הציון הנמוך ואולי יש אלימות במשפחה. לשמחתי, אותה חברה מבינה שמשהו לא מסתדר לה בסיפור הזה… ורגע לפני שהצוות פונה לרווחה ולעובדות הסוציאליות חברתי המהממת ביקשה רגע לבדוק אם יש יועצת יוצאת אתיופיה כדי להתייעץ איתה לגבי הילד.

מסתבר שבתרבות האתיופית לא נהוג להסתכל למבוגר ממך בעיניים, או לדמויות סמכותיות וזה בעצם סממן של כבוד ויראה. חברתי הבינה שהתלמיד פחד להראות את המבחן לאביו מתוך כבוד ויראה ושלא רצה לאכזב את אביו.
דבר זה בעצם גרם לחברתי להבנה שיש צורך בלמידה עצומה של הנושא כדי לצמצם את הפער.

למזלי זו חברה אכפתית שמאוד אוהבת את מה שהיא עושה. היא הבינה שהעניין יושב על משהו תרבותי וטרחה לבדוק ולברר ולבסוף גם מצאה תשובה.

** חשוב לציין את הדבר העיקרי והכי חשוב. במקרה הזה הסיפור הוא על תלמיד יוצא אתיופיה ובמקרה אחר זה יכול להיות תלמיד מגוון אחר.

דברנו בעיקר על;

– חשיבות הגיוון בצוות החינוכי- עד כמה חשוב שצוות ההוראה יהיה מגוון עד כמה שניתן כדי שתהיה פרספקטיבה נוספת על הבנת התלמידים ומשפחתם.

– על המחסור באנשי מקצוע מגוונים שיתנו מענה ויגשרו על נושא הגיוון והתרבות הרבגונית אל מול מערכת החינוך (היא חיפשה בכל הארץ יועצת יוצאת אתיופיה)

– הנגשת מידע מתאים להורים לא מגוונים על מנת לצמצם את הפערים החברתיים וגם ניפוץ סטראוטיפים ודעות קדומות

– חשיבות גישור הפערים להורים מגוונים אל מול התרבות הישראלית

– העברת מידע לתלמידים בצורה מעמיקה ולאורך השנה כחלק ממקצוע ‘כישורי חיים’ במערכת השעות השבועית

** לא מעט אני שומעת משפטים כמו: “אבל הוא נולד בארץ”, “ההורים שלה כבר שנים בארץ”, “הם עוד לא התאקלמו?”… ועוד ועוד…

אני כמעט 40 שנה בארץ ועדיין מופתעת כל פעם מחדש לשמוע משפטים כאלה.. וכן, עדיין יש בי סממנים מכאן ומשם… מעבר לכך ישנו העניין של ‘העברה בין דורית’ למי שנולד בארץ וייקח דורות עד להטמעה אם בכלל.

ומכאן אני לוקחת אתכם למסקנה הכי חשובה אליה הגעתי!
מפה לשם הצטרפו עוד אנשים לשיחה שלי עם חברתי, מדובר על נושא כל כך רחב ועמוק כי יש בארץ המון עדות/ קבוצות. במדינה מגוונת כמו שלנו יש צורך בהכרת הגיוון באופן כללי ולא רק במערכת החינוך!

במקומות עבודה אני נתקלת בלא מעט אנשי מקצוע/ מנהלים/ עובדים שהנושא עדיין לא מונגש ומוטמע בצורה חלקה, שקופה וברורה.
 
נקודה למחשבה: לתת סדנאות/הרצאות ומה שביניהם זה טוב ומבורך אך ככול שנושא זה מדובר יותר ומובא לסדר היום הציבורי בשיח שלו עדיף ורצוי שיהיה בלוז השנתי ולאורך זמן ולא משהו נקודתי/ספציפי.

מניסיון, חשוב שיהיו בארגון עובדים שנושא זה בא להם מ’הבטן’ כי הם אלה שיראו את הדברים בצורה אחרת. אם תרצו ארחיב על כך בפוסט נפרד.

יותר ויותר אני מבינה ורואה את הצורך לגייס עובדים כמה שיותר מגוונים. למה? זה כבר נושא לפעם הבאה.
ספוילר: תארו לכם את הילד הזה לכשיגדל מגיע לראיון עבודה. האם יחשבו שהוא ביישן כי לא מסתכל בעיניים ומיישיר מבט? האם יתהו מדוע לא מרים את עיניו למראיין?
מנהלים/מגייסים שלא מבינים גיוון ותרבויות שונות ישפטו אותו לפי סטיגמות/תפיסות/ניסיון עבר ולא לפי ניסיונו ואישיותו או מאיזה רקע מגיע המועמד.

כשאני מדברת על גיוון הכוונה לאוכלוסיות מיעוט (יוצאי אתיופיה, החברה הערבית, חרידים, נשים בתפקידים בכירים, אנשים עם מוגבלות, קהילת הלהטב, 45+ ועוד)

מוזמנים/ות להתייחס, להתייעץ. לשתף במקרים משלכם.
להעיר. להאיר ולשאול.